מְלָכִים ב׳ כ״א · י״ב

תִּצַּלְנָה. לְשׁוֹן מְצִלְתַּיִם, טינטני"ר בְּלַעַ"ז (לִרְעוֹד).

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָא עַל יְרוּשְׁלֵם וִיהוּדָה דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יַצְלַן תַּרְתֵּין אוּדְנוֹהִי:

תצלנה. כל אחת מאזניו, תרעד ותתנועע מגודל החרדה:

תצלנה. ענין תנועות הרעדה, כמו (חבקוק ג טז) צללו שפתי:

אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו. ר"ל שמרוב התרועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהי' קול הברה באזניו: