וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֛וֹא אִם־שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת יִהְיֶ֥ה בְיָמָֽי׃

טוֹב דְּבַר ה'. מֵאַחַר שֶׁבְּיָמַי יִהְיֶה שָׁלוֹם.

וַאֲמַר חִזְקִיָה לִישַׁעְיָהוּ תַּקִין פִּתְגָמָא דַייָ דְמַלֵילְתָא וַאֲמַר הֲלָא אִם שְׁלָם וּקְשׁוֹט יְהֵי בְיוֹמָי:

טוב דבר ה׳. טוב הדבר בעיני, ופירש דבריו ואמר, הלוא אם יהיה שלום בימי, וה׳ יאמת לי הבטחתו זו, אינני חושש במה שיהיה אחרי מותי: