מְלָכִים ב׳ י״ח · כ״ז

לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם. בְּרָעָב הַמָּצוֹר.

חוֹרֵיהֶם. רְעִי הַיּוֹצֵא דֶּרֶךְ חוֹר פִּי הַטַּבַּעַת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: לְכַנּוֹתָם לָשׁוֹן נָאָה צוֹאָתָם.

מֵימֵי שִׁינֵיהֵם. צוֹאָה לֶחָה, שִׁנֵּי דְּכַרְכְּשָׁא דְּקַיְמָא אַתְּלַת שִנֵּי. אוֹ לְשׁוֹן גָּלָל, שֶׁבָּא עַל יְדֵי לְעִיסַת הַשִּׁנַּיִם.

וַאֲמַר לְהוֹן רַבְשָׁקֵה הַעַל רִבּוֹנָךְ וַעֲלָךְ שַׁלְחַנִי רִבּוֹנִי לְמַלָלָא יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲלָא עַל גַבְרַיָא דְיַתְבִין עַל שׁוּרָא לְמֵיכַל יַת מַפְקַתְהוֹן וּלְמִשְׁתֵי יַת מֵימֵי רִגְלֵיהוֹן בִּצְיָרָא עִמְכוֹן:

העל אדוניך. וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי:

לאכול. להזהירם כי יבאו במצור, ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים:

עמכם. רצה לומר: גם הם גם אתם:

העל. כמו האל:

חוריהם. מלשון חור ונקב, ורצה לומר: צואה היוצאת מנקב פי הטבעת:

שיניהם. הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן:

העל אדניך ואליך. ר"ל האם בעבור אדניך ובעבורך שלחני מלך אשור:

לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם. כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרע יאכלו צואת' וישתו מי רגליהם והוא השתן: