ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה כִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִתַּי֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר׃

הוּא הֵשִׁיב. מִיַּד מַלְכֵי אֲרָם.

יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי. הוּא שֶׁמָּשַׁח אֶת יֵהוּא, שֶׁאָמַר לוֹ בְּנֵי רִבֵּעִים יֵשְׁבוּ לָךְ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ דִּקְדְּקוּ, וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יוֹנָה שֵׁנִית, וְלֹא שְׁלִישִׁית, לְפִי שֶׁתָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן, וְלֹא תָבַע כְּבוֹד הָאָב, וְהוּקְשָׁה לָהֶם זֶה הַמִּקְרָא, וְתֵרְצוּהוּ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּיַד יוֹנָה לְנִינְוֵה, וְנֶהְפְּכָה גְּזֵרָה רָעָה לְטוֹבָה, כָּךְ נֶהְפַּךְ לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, מֵרָעָה שֶׁהָיוּ בָהּ, אֲשֶׁר אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ, וְעַכְשָׁיו נֶהְפַּךְ לָהֶם לְטוֹבָה.

הוּא אָתִיב יַת תְּחוּם יִשְׂרָאֵל מִמַעֲלָנָא דַחֲמָת עַד יַמָא דְמֵישְׁרָא כְּמָא דְמַלֵיל יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דִי מַלֵיל בְּיַד עַבְדֵיהּ יוֹנָה בַּר אֲמִתַּי נְבִיָא דִי מִגַת חֵפֶר:

הוא השיב. כי בימי אבותיו המלכים, לקחו מלכי עובדי גלולים את הגבול ההוא מישראל, וחזר הוא והשיב להם:

מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת:

עד ים הערבה. רצה לומר: כלפי ים הערבה, והוא ים המלח:

ביד עבדו יונה וגו׳. הנבואה ההיא לא הוזכרה במקרא, ורבותינו ז״ל אמרו (יבמות צא א): כמו שעל ידי יונה נהפך לנינוה מרעה לטובה, כך נהפך לישראל בימי ירבעם:

השאלות: אחר שעשה הרע למה הושיעם ה' להגדיל גבול ארצם והיה די מה שכבר גבר אביו, ונצח את ארם ?, ומז"ש ולא דבר ה' למחות וכו', הלא זה לא יחייב להגדיל גבול ארצם:

הוא השיב כי יואש השיב רק מה שלקחו מלכי ארם וירבעם בנו השיב הכל, ומ"ש כדבר ה' כפי פשוטו התנבא יונה על תשועה זאת, ולדעת חכמינו זכרונם לברכה דימה הדבר לגזרה שנגזרה על ידי יונה ונהפכה לטובה וכן הפך לטובה מה שגזר כליה על ישראל: