מְלָכִים ב׳ י״ג · כ׳

יָבֹאוּ בָאָרֶץ. הָיוּ רְגִילִין לָבֹא וְלִשְׁלֹל בָּאָרֶץ.

בָּא שָׁנָה. בְּמֵיעָל שַׁתָּא, בִּתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, בְּעוֹד הָאָרֶץ מְלֵאָה דְּשָׁאִים וְיֵשׁ מַאֲכָל לִבְהֶמְתָּם, דֶּרֶךְ חֲיָלוֹת לָצֵאת.

וּמִית אֱלִישָׁע וּקְבָרוּהִי וּמַשִׁרְיַת מוֹאָב עָלַת בְּאַרְעָא בְּמֵיעַל שַׁתָּא:

יבואו בארץ. היו רגילין לבוא בארץ, לשלול שלל:

בא שנה. תרגום יונתן: במיעל שתא, רצה לומר: בתחילת השנה, בעוד הארץ מלאה דשאים למאכל בהמתם:

וימת אלישע ספר עוד נס שעשה אלישע אחר מותו, שגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה פי' אחר שבא שנה אחרת, רצה לומר שעבר שנה מעת נקבר אלישע:

וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה. הנה בא באל"ף כמו בה בה"א בחלוף ה"א באל"ף כי הם מתחלפות או יהיה הרצון בזה שבא אלישע אל קבר זה שנה ועם כל זה נעשה זה המופת לכבוד אלישע שלא יקבר רשע אצל צדיק והנה זכר שתכף שקברו אלישע התחילו גדודי מואב לבא בארץ להצר לישראל כי בימי אלישע נכנעו כמו שקדם: