וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹא־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃

וַהֲוָה בִּשְׁנַת עַסְרִין וּתְלַת שְׁנִין לְמַלְכָּא יְהוֹאָשׁ לָא תַקִיפוּ כַהֲנַיָא יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא:

בדק. מקום השבר והרעוע, יקרא בדק, כי מהצורך לבדוק ולחפש אחריו, כמו (יחזקאל כז ט): מחזיקי בדקך:

(ז-ט) ובשנת עשרים ושלש ליואש, אז ראה שהכהנים לא חזקו את בית ה', וחשדם שלקחו המעות לעצמם, ובדברי הימים נזכר שעל הציוי שצוה שיסובו ביהודה ויקבצו כסף אמר ליהוידע למה לא דרש על הלוים וכו', ונראה שבזה רצה שיקבצו כסף השקלים של השנים שמלכה עתליה כיון שכסף הזה נלקח לבעלים הרי כאלו לא נתנוהו, וזה שכתוב כי עתליה וכו' וגם כל קדשי בית ה' עשו לבעלים, ולכן נזכר בדברי הימים שנתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה וכו' רצה לומר מחצית השקל של שנים שעברו: