רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11צִבֻּרִים. חֳמָרִין, דְּגוּרִין, מונטי"ס בְּלַעַ"ז.
וַיָּבֹ֤א הַמַּלְאָךְ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר הֵבִ֖יאוּ רָאשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר שִׂ֣ימוּ אֹתָ֞ם שְׁנֵ֧י צִבֻּרִ֛ים פֶּ֥תַח הַשַּׁ֖עַר עַד־הַבֹּֽקֶר׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
צִבֻּרִים. חֳמָרִין, דְּגוּרִין, מונטי"ס בְּלַעַ"ז.
וַאֲתָא אִזְגַדָא וְחַוִי לֵיהּ לְמֵימַר אַיְתִיאוּ רֵישֵׁי בְּנֵי מַלְכָּא וַאֲמַר שַׁווּ יַתְהוֹן תְּרֵין דְגוֹרִין בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא עַד צַפְרָא:
עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:
צבורים. קבוצים, כמו (בראשית מא מט): ויצבור יוסף: