מְלָכִים ב׳ י׳ · ל׳

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא. בְּיַד יוֹנָה.

בְּנֵי רְבִעִים. אַרְבַּע דּוֹרוֹת, תַּחַת שֶׁהִשְׁמַדְתָּ אֶת בֵּית אַחְאָב שֶׁמָּלְכוּ אַרְבַּע דּוֹרוֹת, עָמְרִי, וְאַחְאָב, וַאֲחַזְיָה, וִיהוֹרָם.

וַאֲמַר יְיָ לְיֵהוּא חֲלַף דְאַתְקִינְתָּא לְמֶעְבַּד דְכָשַׁר קֳדָמַי כְּכֹל דְבִרְעוּתִי עַבַדְתָּא לְבֵית אַחְאָב בְּנִין רְבִיעִין יֵתְבוּן לָךְ עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְיִשְׂרָאֵל:

ויאמר ה׳. על ידי נביא:

הטיבות לעשות וכו׳. הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו׳:

בני רבעים. ד׳ דורות מזרעך ימלכו:

(ל-לא) ויאמר ספר שה' הבטיח ליהוא שישבו לו בני רבעים על כסא ישראל, ובכ"ז יהוא לא שמר ללכת בתורת ה' וכו' ולא סר מעל חטאת ירבעם, רצה לומר שאם לא היה הקב"ה מבטיחו שבניו ימלכו אחריו עד דור רביעי, היה לו תירוץ שירא פן תשוב הממלכה לבית דוד על ידי שיעלו העם ירושלים, כמו שמטעם זה עשה ירבעם את עגלי הזהב, אבל אחר שיהוא לא נתירא שתסוב המלוכה מזרעו כי היה לו הבטחה מה' לכן חרה אף ה' בו, ויען שכבר הבטיח לו המלכות לא יכול לכלות חמתו בו, וע"כ:

ויאמר ה' אל יהוא. אמר לו זה על יד נביא כי לא היה יהוא נביא: