מְלָכִים ב׳ י׳ · כ״ד

נַפְשׁוֹ תַּחַת נַפְשׁוֹ. נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמֵר תַּחַת הַנֶּפֶשׁ הַנִּמְלָט.

וַאֲתוֹ לְמֶעְבַּד נִכְסַת קוּדְשִׁין וַעֲלַוָן וְיֵהוּא מַנֵי לֵיהּ בְּבָרָא תַּמְנִין גַבְרָא וַאֲמַר גַבְרָא דְיִשְׁתֵּיזֵיב מִן גַבְרָא דַאֲנָא מַעֵיל עַל יְדֵיכוֹן נַפְשֵׁיהּ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ:

על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו:

נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו:

(כד-כה) ויבאו לעשות זבחים ועולות, ובזה נתחייבו מיתה על הזביחה והעבודה, ואז צוה להכותן כדין, ושם שומרים מבחוץ שמונים איש להכות הפלטים, ויאמר לרצים ולשלשים צוה שיכום בתוך בית הבעל, ויכום וישליכו הפגרים לחוץ, ומשם הלכו אל עיר בית הבעל: