וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי. תְּנַאי הוּא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ, מַה נֶּאֱמַר שָׁם: וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם.
וְלִשְׁנִינָה. כְּתַרְגּוּם: וּלְשׁוֹעֵי, יְסַפְּרוּ אֶת הָרָעוֹת הַבָּאוֹת עָלָיו וְיִתְלַעֲגוּ בּוֹ, כְּמוֹ: וַיְסַפֵּר, וְאִשְׁתָּעֵי. וּלְשׁוֹן 'שְׁנִינָה' אַף הוּא לְשׁוֹן 'דִּבּוּר', דִּכְתִיב: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ.
וַאֲשֵׁיצֵי יַת יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא דִי יְהָבִית לְהוֹן וְיַת בֵּיתָא דְאַקְדֵישִׁית לִשְׁמִי אַרְחִיק מִקֳבֵיל מֵימְרִי וִיהֵי יִשְׂרָאֵל לִמְתַל וּלְשׁוֹעֵי בְּכָל עַמְמַיָא:
אשלח. רצה לומר: תחרב הבית:
למשל. ימשלו בהם לדמיון לדבר מה לפי גודל המפלה אשר תבוא עליהם:
ולשנינה. ענין דבור, כמו (דברים ו ז) ושננתם לבניך ורצה לומר: יספרו מהם:
והכרתי אז יכרית את ישראל שהם יומשכו אחרי המלך במעשיהם וממילא תבוטל המלוכה:
ואת הבית אשלח מעל פני, ר"ל שלא תהיה השגחתי עליו וממילא תמצאנה אותם רעות רבות וצרות, בין ישראל שיהיו למשל ובין הבית, כי:
