מְלָכִים א׳ ט׳ · ג׳

וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן: וּתְהִי שְׁכִנְתִּי שַׁרְיָא בֵיהּ אִם רְעוּתִי מִתְעַבְּדָא - יְהֵא עֵינַי שָׁם, אִם לִבִּי וְחֶפְצִי שָׁם.

וַאֲמַר לֵיהּ שְׁמִיעַ קֳדָמַי צְלוֹתָךְ וּבָעוּתָךְ דִבְעֵיתָא מִן קֳדָמַי אַקְדֵישִׁית יַת בֵּיתָא הָדֵין דִי בְנֵיתָא לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתִּי תַמָן עַד עַלְמָא וּתְהֵי שְׁכִנְתִּי שַׁרְיָא בֵיהּ אִם רְעוּתִי מִתְעַבְּדָא תַמָן כָּל יוֹמַיָא:

לשום שמי. לחול בה שמי, להיות בית ה׳:

עיני ולבי. רצה לומר: השגחתי:

שמעתי את תפלתך הנה בתפלתו התפלל על שני דברים, א. שישכן ה' שכינתו בבית בתמידות וישמע תפלות המתפללים שם, ב. על התמדת מלכות בית דוד א"ל ששמע תפלתו בשני אלה, אם בענין המקדש הקדשתי את הבית וא"ל שהקדישו לשני ענינים, א. לשום את שמי שם היינו שיקרא תמיד בית ה' ויהיה שם ה' נקרא עליו, ב. שעיני ולבי יהיו שם שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב, וזה בשני זמנים שבעת שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים יהיו שם עיניו ולבו, וגם בעת שיוחרב יקרא שם ה' עליו וכולם יחזיקו את המקום למקודש לשם ה', ויש הבדל בין עד עולם ובין כל הימים, שכל הימים מציין הימים המיוחדים להמשך איזה דבר, (כמו כל הימים אשר בן ישי חי, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה), ור"ל כל הימים, שיהיה בנוי יהיו עיני ולבי שם, אבל שמי אשים שם עד עולם שזה לא יופסק בשום פעם אף בחורבנו: