מְלָכִים א׳ ח׳ · נ״ט

לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ. לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָם מִיַּד הָאוֹיֵב.

וִיהוֹן פִּתְגָמֵי אִלֵין דִי בְעֵיתִי מִן קֳדָם יְיָ מִתְקַבְּלִין קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא יֵימָם וְלֵילֵי לְמֶעְבַּד דִין עַבְדֵיהּ וְעוּלְבַּן עַמֵיהּ יִשְׂרָאֵל פִּתְגָם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ:

דברי אלה. האמורים למעלה בדברי תחנתו, אשר שאל על כל המתפללים:

קרובים. להיות התפלות קרובים להשמע לה׳ בכל עת התפלה, בין ביום בין בלילה:

לעשות. רצה לומר: לשמוע התפלה ולעשות המבוקש:

משפט עבדו וכו׳. רצה לומר: דבר הנצרך, בין ליחיד בין לרבים:

דבר יום ביומו. רצה לומר: דבר הנצרך ביום ההוא, יעשה ביומו:

משפט. ענין צורך, וכן (שמות כא ט) כמשפט הבנות יעשה לה:

ויהיו דברי אלה, ר"ל כי השגחת ה' תהיה לפעמים כוללת כמ"ש שכל העולם נדון בר"ה שבו יקצב ה' השפע הצריכה לכל השנה אם לשבט אם לחסד, ולפעמים תהיה פרטית קבועה יום ביום, כמ"ש ר' יוסי אדם נדון בכל יום, וזה בעת שעושים רצונו, כמו שהיה במדבר שנתן טרף חוקם דבר יום ביומו, ובקש שלמה שתפלתו תהיה קרובה אל ה' תמיד בענין שתעורר תמיד פניו והשגחתו עליו ועל עמו, עד שיעשה משפטם וצרכם דבר יום ביומו בהשגחה קבועה הפרטית שבזה ירויח שני דברים:

לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. ר"ל שיתן לכל אחד מהם לפי הראוי לו ולא יסתיר פניו מהם בעת העוותם אבל יוכיחם בדרך שיחזרו למוטב ובזה יתפרסם לכל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים ואין עוד ר"ל כי בראותם כשיחטאו ישראל הם נענשים ובשובם מחטאם הש"י הוא נעתר להם: