לִהְי֨וֹת עֵינֶ֤יךָ פְתֻחֹת֙ אֶל־תְּחִנַּ֣ת עַבְדְּךָ֔ וְאֶל־תְּחִנַּ֖ת עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל לִשְׁמֹ֣עַ אֲלֵיהֶ֔ם בְּכֹ֖ל קׇרְאָ֥ם אֵלֶֽיךָ׃

לְמֶהֱוֵי רַעֲוָא קֳדָמָךְ לְקַבָּלָא בָּעוּלַת עַבְדָךְ וּבָעוּת עַמָךְ יִשְׂרָאֵל לְקַבָּלָא צְלוֹתְהוֹן בְּכָל עִדָן דְאִינוּן מְצַלָן קֳדָמָךְ:

להיות. רצה לומר: ההוצאה ממצרים היתה בכדי להיות עיניך פתוחות, בין אל יחיד בין אל רבים:

בכל קראם. בכל דבר אשר יקראו אליך:

להיות, הוסיף עוד שלא לבד שישמע התפלות שיתפללו בבהמ"ק או נגד המקדש רק שיהיו עיניך פתוחות אל תחנת עבדך לשמע אליהם בכל קראם אליך אף שיקראו בחו"ל, ולא יכוונו נגד הבית: נג) כי אתה, ובאר הטעם אחר שהבדלתם לך לנחלה וא"כ ראוי שתשגיח על תפלתם מצד עצמם מצד שהם מובדלים לחלקך:

לשמוע אליהם בכל קראם אליך. ר"ל בכל מה שיבקשו ממך בהיותם בארץ שוביהם ואף על פי שאינם מתפללים תוך הבית הזה אחר שהם מתפללים לנכחו לפי מה שאפשר להם: