מְלָכִים א׳ ח׳ · ל״ח

כָּל צְלוֹתָא כָּל בָּעוּתָא דִתְהֵי לְכָל אֱנָשָׁא לְכָל עַמָךְ יִשְׂרָאֵל דִי יֵדְעוּן גְבַר מַכְתַּשׁ לִבֵּיהּ וְיִפְרוֹס יְדוֹהִי בִּצְלוֹ לְאַפֵּי בֵיתָא הָדֵין:

לכל האדם וכו׳. לכל איש יחידי מכל עמך ישראל, אשר תכיר בנגע לבבו, לדעת שבא בעבור רשעו:

נגע לבבו. רצה לומר: עון וחטא:

כל תפלה כל תחנה לכלול כל מיני התפלות שיתפלל עליהם האדם בין ע"י תפלה בין ע"י תחנה ותחנונים, והוסיף כל מיני המתפללים והנצרכים לישועה בין יחיד בין רבים, וז"ש לכל האדם לכל עמך ישראל, ר"ל בין כלל העם בין כל אדם יחידים, והוסיף אשר ידעון איש נגע לבבו ר"ל שגם בענין צרת הכלל כמו שיש רעב כולל או דבר כולל, ובא היחיד היודע נגע לבבו בפ"ע מה שחטא לבדו או מה שמצטרך לו לבדו, ופרש כפיו אל הבית הזה ויתפלל בפ"ע על סליחות עונו ועל מילוי צרכיו: