מְלָכִים א׳ ח׳ · ל״ב

לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְגוֹ'.

וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק. וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע, כָּךְ נִדְרַשׁ בַּתּוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה.

וְאַתְּ תְּקַבֵּל מִן שְׁמַיָא וְתַעְבֵּיד וּתְדִין יַת עַבְדָךְ לְחַיָבָא חַיָבָא לְמִתַּן אוֹרְחֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וּלְזַכָּאָה זַכָּאָה לְמִתַּן לֵיהּ כִּזְכוּתֵיהּ:

להרשיע רשע. לחייב את הרשע, לתת גמול דרכו בראשו, הנשבע לשקר עם המשביע בחנם, ולפי שאמר למעלה ושמעת וסלחת, אמר על זה לא תסלח, הואיל וחלל הבית עם השבועה:

ולהצדיק צדיק. את הנשבע באמת, ואת המשביע בצדק:

השאלות: מ"ש ועשית ושפטת אינו נכון בלשון, שתחלה ישפוט מה לעשות ואח"כ יעשה והיל"ל ושפטת ועשית:

ואתה תשמע השמים ועשית ר"ל תיכף תעשה כדבר האלה בענין שבכל אופן תחול האלה על החייב, ואח"כ ושפטת את עבדך לראות מי החייב בין שניהם, להרשיע רשע וכו' באופן שאם היה האלה שלא כדין תחול על המאלה וכן בהפך: