אֲשֶׁר יֶחֶטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ. בּוֹעֵל אֵשֶׁת אִישׁ.
וְנָשָׁא בוֹ אָלָה. כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
וְנָשָׁא בוֹ. לְשׁוֹן נוֹשֶׁה.
וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה'.
יַת דְיֵחוּב גְבַר לְחַבְרֵיהּ וְיִרְשֵׁי בֵיהּ מוּמֵי לְאוֹמָיוּתֵיהּ וְיֵתֵי וְיוֹמִינֵיהּ קֳדָם מַדְבְּחָךְ בְּבֵיתָא הָדֵין:
איש לרעהו. בדבר ממון:
ונשא בו אלה. ויחויב בו חוב שבועה להשביעו:
ובא אלה. רצה לומר: וישבע לפני המזבח:
ונשא. ענין חוב, כמו (ישעיהו כד ב) כאשר נושא בו:
אלה. ענין קללת השבועה, כמו (במדבר ה כא) בשבועת האלה:
את אשר יחטא הוסיף לבקש שגם בדברים שבין איש לחברו, שיבקש משפט ומסירת דין נגד חברו, כשיהיה איזה חטא ועול בין איש לאיש, עד שישא בו אלה להאלותו, כגון אלת סוטה או אלת העדים וכדומה, גם בצד זה:
