רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה. מִלִּשְׁקֹל אֶת מִשְׁקַל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מֵרֹב מְאֹד וְחָדַל לִסְפֹּר מִשְׁקָלָם.
וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה. מִלִּשְׁקֹל אֶת מִשְׁקַל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מֵרֹב מְאֹד וְחָדַל לִסְפֹּר מִשְׁקָלָם.
וְאַצְנַע שְׁלֹמֹה יַת כָּל מָנַיָא מִסְגֵי לַחְדָא לַחְדָא לֵית סוֹף לְמִתְקַל נְחָשָׁא:
וינח שלמה וגו׳. הניח מלשקול אותם, מחמת שהיו מרובים מאד מאד, ולא היה נחקר לדעת משקל הנחושת, וכפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור:
וינח, ובד"ה ויעש שלמה ר"ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד:
וינח שלמה את כל הכלים. ר"ל כי מרוב משקלם הניח שלמה מלחקור על משקלם כמה היה: