מְלָכִים א׳ ז׳ · ל״ח

וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת. כְּתִיב בְּדִבְרֵי הַיָמִים: אֶת מַעֲשֵׂה הָעֹלָה יָדִיחוּ בָם.

וַעֲבַד עַשְׂרָא כִיוֹרִין דִנְחָשָׁא אַרְבְּעִין בֵּיתִין בִּרְטִיבָא מַחְסִיל לִכִיוֹרָא חָד אַרְבַּע אַמִין כִּיוֹרָא חָד כִּיוֹרָא חָד עַל בְּסִיסָא חֲדָא לַעֲסַר בְּסִיסַיָא:

הכיור האחד. גבהו של הכיור:

על המכונה. על הכן שעל המכונה:

ארבעים בת שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג' מקואות, ומ"ש ארבע באמה הוא בגובה אבל האורך והרוחב היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ"ח:

ויעש עשרה כיורות נחשת. הנה הכיור היה משמש לקדש ידיו ורגליו של כהן כמו שנזכר בתורה והיה משמש להדחת מעשה העול' ג"כ כמו שנזכר בספר ד"ה, וזכר שקוט' הכיור היה ארבע באמה וידענו שהוא היה עגול בשפתו והיה גבהו בשיעור שיחזיק הכיור הא' ארבעים בת שהם מאה ועשרים סאין ולזה הוא מבואר שלא היה שיעור חלל הכיור כי אם ט' פעמים אמה על אמה ברום אמה: