וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּ֠ה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ (וקוה) [וְקָו֙] שְׁלֹשִׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃

עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ. בְּאֶמְצָעִיתוֹ, שֶׁכָּל רֹחַב כְּלִי עָגֹל, בְּאֶמְצָעִיתוֹ הוּא.

וְקָו שְׁלשִׁים בָּאַמָּה. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, הֶקֵּפוֹ שְׁלשִׁים, וְרָחְבּוֹ עֶשֶׂר, וּמִתּוֹכוֹ הוּא מוֹדֵד.

קוֹמָתוֹ. עָמְקוֹ, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא אוֹמֵר, שֶׁעֲשָׂאוֹ לִרְחִיצַת הַכֹּהֲנִים לִטְבֹּל בְּתוֹכוֹ.

וַעֲבַד יַת יַמָא מַתַּךְ עֲסַר אַמִין מִסִפְתֵיהּ עַד סִפְתֵיהּ סְגַלְגַל סְחוֹר סְחוֹר וַחֲמֵשׁ אַמִין רוּמֵיהּ וְחוּט מְשַׁח תְּלָתִין אַמִין מַקַף לֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר:

ויעש את הים. גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (ב ד ו) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג ח): ז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים, מן המעין:

מוצק. ביציקה נעשה, לא בהקשת הקורנס:

משפתו. משפת עבר זה, עד השפה שממולו:

עגול סביב. בכל סביבו היה עגול:

וקו שלשים. כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהקיפו שלשה (ראה עירובין נו ב):

ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים:

ויעש את הים מוצק וגו'. הנה התבאר בספר דברי הימים כי הים היה משמש לרחצה לכהנים בו וכדי שלא יהיו המים שאובין צריכים אנו לומר שרגלי הבקרים היו מלמטה והיו המים באים שם מלמטה נובעים מהקרקע ונכנסים שם, והנה זכר שהיה רחב הים משפתו אל שפתו עשר אמות והיה עגול סביב והיה חמש אמות קומתו, והנה אמרו שקו שלשים באמה יסוב אותו סביב הוא על דרך קירוב כי ההיקף בעגול הוא מוסיף על שלשה בשעור בקוטר כמו שביעית הקוטר בקירוב מעט ואם אמרנו שמדת הקו הסובב היא לקוחה בחלל הים הנה יהיה יותר קרוב אל האמת אך יהיה בו קירוב מעט כי עביו היה טפח ולזה יהיה קטר חללו עשר אמות פחות שלישית אמה ויהיה הקיפו בקירוב יותר על שלשים אמה אמה ושלישית אמה: