וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָן. חֲצִי אַמָּה בְּרֹאשׁ כָּל אֶחָד הָיָה כָּתְלוֹ דַּק כְּשׁוֹשָׁן, וּשְׁאָר הָעַמּוּד עָבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת נָבוּב, לְכָךְ לֹא נִמְנֵית אוֹתָהּ אַמָּה בִּיצִיקַת הָעַמּוּדִים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁוָה לִמְלֶאכֶת הָעַמּוּד.
וְעַל רֵישׁ עַמוּדַיָא עוֹבַד שׁוֹשַׁנְתָּא וּשְׁלִימַת עֲבִידַת עַמוּדַיָא:
ועל ראש העמודים. רצה לומר: לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם:
ותתום וגו׳. כי בעת הקמתה עדיין לא נשלמה המלאכה, עד אשר הניח עליהם מעשה השושן, וחברם אחר ההקמה:
ותתום. ענין השלמה:
ועל ראש העמודים מעשה שושן, שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו) שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי"כ תמה מלאכת העמודים כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו רק חמש ושלשים אמה וע"י שהקיש לעשות השושן היתה המלאכה תמימה:
