מְלָכִים א׳ ו׳ · ל״ח

בְּיֶרַח בּוּל. הוּא מַרְחֶשְׁוָן, שֶׁהָעֵשֶׂב בָּלָה בַשָּׂדֶה, וּבוֹלְלִין לַבְּהֵמָה מִן הַבַּיִת, מִלְּשׁוֹן: וַיָּבָל לַחֲמוֹרִים.

וּבְשַׁתָּא חֲדָא עַסְרֵי בְּיֶרַח מֵיסַף אִבְבַיָא הוּא יַרְחָא תְמִינָאָה אִשְׁתַּכְלַל בֵּיתָא לְכָל גְזֵרָתֵיהּ וּלְכָל דַחֲזֵי לֵיהּ וּבְנָהִי שְׁבַע שְׁנִין:

לכל דבריו. כל הדברים הנצרכים בו:

ולכל משפטיו. היא היא, וכפל הדבר במילות שונות:

ויבנהו שבע שנים. רצה לומר: שבנה כל שבעת השנים, ולא הפסיק זמן מה ולא חש למנות החדשים היתרים על שבעת השנים. או רצה לומר: שבנה רק שבע שנים שלמות, כי במשך זמן הבנין, חדל לבנותו בשעור החדשים העודפים על שבעת השנים:

בול. הוא חשוון, שבו נובלין וכומשין עלי האילנות:

כלה. נשלם:

בירח בול. הוא מרחשון:

ויבנהו שבע שנים. לא הקפיד בחצי השנה העודפ' או אולי בשבע שנים נשלם בנינו אך קצת הדברים שנעשו בו ליופי ולקשוט לא נשלמו עד הזמן הנזכר והנה נזכר זה לפי שהוא יזכור אחר זה כי ביתו בנה שלמה בשלש עשרה שנה וזה מורה על עוצם זריזותו בבית המקדש: