מְלָכִים א׳ כ״ב · ח׳

כִּי אִם רָע. לְפִי שֶׁאָמַר: יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי וְגוֹ'.

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לִיהוֹשָׁפָט עוֹד גַבְרָא חַד לְמִתְבַּע יַת פִּתְגָמָא דַייָ מִינֵיהּ וַאֲנָא סְנֵיתֵיהּ אֲרֵי לָא יִתְנַבֵּי עֲלַי טַב אֱלָהֵין בִּישׁ מִיכָה בַּר יִמְלָה וַאֲמַר יְהוֹשָׁפָט לָא יֵימַר מַלְכָּא כֵּן:

לדרוש. אשר תוכל לדרוש את ה׳ מעמו:

כי לא יתנבא עלי טוב. מעת אשר שלחתי את בן הדד:

אל יאמר וכו׳. כי את אשר ישים ה׳ בפיו, אותו ידבר:

עוד יש נביא אחד לה', רק שנאתיו כי לא יתנבא, וזה ידע כי נבואותיו עד עתה היה רע עליו, ולכן בד"ה אמר כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא, ומזה ידע שגם עתה לא יתנבא טוב, אל יאמר כן כי הנביא לה' רק אשר ישים אלהים בפיו אותו ידבר:

כי לא יתנבא עלי טוב כ"א רע. ידמה שמיכיהו בן ימלה היה הנביא שהתחפש באפר והתנב' לו רע על דבר שלוחו בן הדד בשלו':