וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃

וַיֵּצֵא הָרוּחַ. רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת.

וּנְפַק רוּחָא וְקָם קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אֲנָא אַטְעִינֵיהּ וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ בְּמָא:

הרוח. אמרו רבותינו ז״ל (סנהדרין פט א): רוחו של נבות היזרעלי:

ויצא, אולם אחר שדמי נבות אשר שפך ע"י עדות שקר הוא העון היותר מוכן להשחיתו, ולכן יצא הרוח של נבות ויעמד לפני ה' לתבוע משפטו, ויאמר אני אפתנו, ועל ידי יענש, וה' שאל במה ר"ל כי צריך שיהיה העונש מדה כנגד מדה: