התחילו ללמודלֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. אַתָּה לְבַדְּךָ תָּמוּת בַּמִּלְחָמָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ, טִפָּה שֶׁיָּצְאָה מֵאוֹתוֹ צַדִּיק מִיכָיְהוּ, שֶׁהִכָּהוּ חֲבֵרוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ, הָיְתָה כַּפָּרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. כָּךְ מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה.
וַאֲמַר חֲזֵיתִי יַת כָּל יִשְׂרָאֵל מְבַדְרִין עַל טוּרַיָא כַּעֲנָא דְלֵית לְהוֹן רָעִי וַאֲמַר יְיָ לֵית רִבּוֹנִין לְאִלֵין יְתוּבוּן גְבַר לְבֵיתֵיהּ בִּשְׁלָם:
ראיתי. במראה הנבואה:
אין להם רועה. להנהיגם יחד:
לא אדונים לאלה. רצה לומר: הואיל ואין להם אדון, ישובו וכו׳, וכאומר שאחאב מלכם ימות, והעם ישובו בשלום:
נפוצים. מפוזרים:
אל ההרים. על ההרים:
השאלות: אם היה למיכיהו נבואה מאת ה' איך רצה להעלימה ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה, ולמה היה ענין המראה הזה, והעצה שיעץ ה' מי יפתה את אחאב, ומה היה ענין הרוח שנעשה רוח שקר וכלל הענין חדה סתומה:
ראיתי ר"ל לא הגיעני דבור מאת ה', שא"כ לא היה רשאי להעלים נבואתו, רק צופה הייתי וראיתי מראה שמתוכה יובן שהמלך ימות והעם ינצלו: