מְלָכִים א׳ כ״ב · ט״ז

וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא עַד כַמָא זִמְנִין אֲנָא מְקַיֵם עֲלָךְ דְלָא תְמַלֵיל לִי לְחוֹד קְשׁוֹט בִּשְׁמָא דַיָי:

עד כמה פעמים. רצה לומר: אני משביעך עתה, לא פעם ולא שתים, כי אם עד כמה פעמים, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה׳, ולא שקר בלעג והתול, ולא מעצמך בברכה, ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה׳ עלה והצלח, השכיל לדעת שאין זה דבר ה׳, והיה מסתפק אם אמר בלעג, אם אמר בברכה:

עד כמה פעמים כי הרגיש שהיה לו לאמר כה אמר ה' וראה כי מדחהו לבד, והשביעהו א. שלא ידבר רק אמת, ב. רק בשם ה' לא דברי עצמו, כי מ"ש עלה והצלח נוכל לאמר שא"ל דרך ברכה שמברכו שיצליח ושיתן ה' בידו:

ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך. ר"ל עד כמה פעמים אצטרך להשביעך אשר לא תדבר אלי רק דבר אמת ודבר נכון בשם ה' ואולם היה משביע אותו אחאב כי היה יודע כי נביאי ה' היו שונאים אותו מפני שהרגה איזבל נביאי ה' ואף על פי שלא היה אפשר להם לאמר דבר שקר הנה כבר אפשר שיעלימו מה שיוזק בו המלך וכן בזה המקום אפשר שהעלים מה שיוזק בו המלך כי לא הודיעו מה יקרה לו בעצמו שם, והנה אין זה דבר אמת לפי השאלה אחר שקצר מלהשיב כראוי ואעפ"י שלא היה דבר שקר במה שהודיע אליו ולזה השיב לו מיכה מה שיתבאר ממנו שהמלך ימות במלחמ' ולא רצה לאמ' זה בבאור לחלוק כבוד למלכות: