מְלָכִים א׳ כ״א · ג׳

וַאֲמַר נָבוֹת לְאַחְאָב חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ מִלְמִתַּן יַת אַחֲסָנַת אֲבָהָתַי לָךְ:

חלילה לי מה׳. חולין הוא לי, בעבור מצות ה׳, שאמרה התורה (ויקרא כה כג): והארץ לא תמכר לצמיתות:

השאלות: למה אמר חלילה לי מה' כאלו יעשה בזה עון פלילי:

ויאמר נבות הנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, דבר אל אחאב דברים הנוקבים עד חדרי בטן, במ"ש חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך רצה להוכיח בזה את אחאב שעזב נחלת אבותיו, שהוא ה' אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקר מנחלת שדה וכרם שהם רק לחיים הזמנים, אבל האמונה והתורה היא נחלת הנפש, והוא עזבם בלא כסף ובלא מחיר, ולהוכיח על פניו אמר חלילה לי מתתי את נחלת אבותי, הזכיר לו איך יקר בעיני איש נלבב נחלת אבותיו אף נחלה זמנית משדה וכרם, וכ"ש נחלה נפשיית, ובמ"ש חלילה לי מה', שלא היה לו להזכיר בזה שם ה' רמז כי אחר שאתה תעמיד על הגן את ההבל והבעל, חלילה לי מה' אשר הוא נחלת אבותי, בו בטחו אבותי ויהי נחלתם, ואיך אתנהו לך לבעל ואשרה: