מְלָכִים א׳ כ׳ · מ״ג

סָר וְזָעֵף. (תַּרְגּוּם:) נְסִיס וְדַוָּי, רוּחוֹ סָרָה מִמֶּנּוּ.

וַאֲזַל מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְבֵיתֵיהּ נְסִיס וְדַוָי וַאֲתָא לְשֹׁמְרוֹן:

על ביתו. אל ביתו, והוא מקום מלונו, מחוץ לאפקה מקום המלחמה, ומשם בא אל שומרון:

סר. רוצה לומר: סרה מעמו הרצון והדבור, וכמו שכתוב (לקמן כא ה) מה זה רוחך סרה:

וזעף. ענין כעס, כמו (מיכה ז ט) זעף ה׳ אשא:

על ביתו. ר"ל אל ביתו אשר הלך שם בעבור הנהגת ביתו כי מביתו יצא להלחם עם בן הדד:

סר וזעף. סר הוא מענין הנטיה וסור מהמנהג והרצון שכבר התפעל מזה תכלית ההתפעלות והיה על זה הענין זעוף וכעוס מאד: