אִישׁ חֶרְמִי. אִישׁ מִלְחַמְתִּי, לְשׁוֹן חֵירוּם, וּלְשׁוֹן חֵירוּם נוֹפֵל בְּמִלְחָמָה, וְכֵן: עַל אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל עַם חֶרְמִי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כַּמָּה מְצוּדוֹת וַחֲרָמִים פָּרַשְׂתִּי לְךָ עַד שֶׁנָּפַל בְּיָדְךָ.
וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ חֲלַף דְשֵׁיזֵיבְתָּא יַת גְבַר דְחַיָב קְטוֹל מִיָד וּתְהֵי נַפְשָׁךְ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ וְעַמָךְ חֲלַף עַמֵיהּ:
את איש חרמי. שלחת מידך את בן הדד, אשר לכדתי אותו כמו הצודה את הדג בחרמו, על כי לא היה לו מקום לנוס:
והיתה נפשך. דומה לשומר האיש, על שהניחו לברוח, יותן נפשו תחתיו, ועם כי כבר עשה משל על זה, בדבר הממאן להכותו בדבר ה׳, כי כמו שהכה האריה את הממאן להכותו, כן יומת אחאב על אשר מיאן להמית את בן הדד, מכל מקום עשה שוב משל, בכדי שאחאב בעצמו יפסוק הדין, ויאמר כן משפטך אתה חרצת, כאילו פסק אחאב גם על עצמו, על כי היותו דומה לו:
חרמי. ענין רשת, כמו (מיכה ז ב) יצודו חרם:
ויאמר ובזה א"ל הפתרון יען אשר שלחת וכו' כי העונש שסבל הנביא עתה, יבא על ראש אחאב וחז"ל אמרו כי ע"י טפת דם שיצא מן הנביא, נתכפרו ישראל ולא נענשו בגוף במלחמה שלחם אחאב אח"כ, ומובן מדברי:
איש חרמי. ר"ל איש לכדתיו בחרמי וברשתי לתתו בידך כי לא היה לו מקום לנוס:
