וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃

וְהוּא אֵינֶנּוּ. בָּרַח לוֹ.

אַתָּה חָרַצְתָּ. אוֹ נֶפֶשׁ, אוֹ כִּכַּר כֶּסֶף.

וַהֲוָה עַד דְעַבְדָךְ מִתְפְּנֵי לְכָא וּלְכָא וְהָא לֵיתוֹהִי וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אַתְּ דַנְתָּא דִינָךְ וּפָסַקְתָּ:

עושה הנה והנה. עשיתי מלאכתי, ומתעסק כאן וכאן:

איננו. כי ברח:

כן משפטך. או נפש, או ככר כסף, כי כן חרצת וגזרת על עצמך:

חרצת. גזרת וחתכת, כמו (ישעיהו י כב) כליון חרוץ:

ויהי, ע"י שהנביא עושה הנה והנה ולא הזהיר למלך נפקד האיש, זה היה הספור האמתי, והמלך שלא ידע על מה מדבר אמר שהמשפט הזה חרצו לעצמו:

כן משפטך אתה חרצת. רוצה לומר אתה גזרת על עצמך להיות נפשך תחת נפשו: