מְלָכִים א׳ כ׳ · מ׳

וְהוּא אֵינֶנּוּ. בָּרַח לוֹ.

אַתָּה חָרַצְתָּ. אוֹ נֶפֶשׁ, אוֹ כִּכַּר כֶּסֶף.

וַהֲוָה עַד דְעַבְדָךְ מִתְפְּנֵי לְכָא וּלְכָא וְהָא לֵיתוֹהִי וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אַתְּ דַנְתָּא דִינָךְ וּפָסַקְתָּ:

עושה הנה והנה. עשיתי מלאכתי, ומתעסק כאן וכאן:

איננו. כי ברח:

כן משפטך. או נפש, או ככר כסף, כי כן חרצת וגזרת על עצמך:

חרצת. גזרת וחתכת, כמו (ישעיהו י כב) כליון חרוץ:

ויהי, ע"י שהנביא עושה הנה והנה ולא הזהיר למלך נפקד האיש, זה היה הספור האמתי, והמלך שלא ידע על מה מדבר אמר שהמשפט הזה חרצו לעצמו:

כן משפטך אתה חרצת. רוצה לומר אתה גזרת על עצמך להיות נפשך תחת נפשו: