מְלָכִים א׳ כ׳ · ל״ט

וְהִנֵּה אִישׁ סָר. מִן הַדֶּרֶךְ אֵלַי.

וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ. שָׁבוּי מִן הַמִּלְחָמָה.

אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד. אִם יִבְרַח, לְשׁוֹן: לֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ, לְשׁוֹן חִסָּרוֹן.

וַהֲוָה מַלְכָּא עֲבַר וְהוּא צָוַח קֳדָם מַלְכָּא וַאֲמַר עַבְדָךְ נָפַק בְּגוֹ קְרָבָא וְהָא גַבְרָא זָר וְאַיְתֵי לִי גַבְרָא וַאֲמַר טַר יַת גַבְרָא הָדֵין אִם מִשְׁגָא יִשְׁגֵי וּתְהִי נַפְשָׁךְ חֲלַף נַפְשֵׁיהּ אוֹ כִכְּרָא דְכַסְפָּא תִּתְקוֹל:

והוא צעק. כאלו קובל על המכות אשר הוכה ממי שהפקיד בידו האיש:

אם הפקד יפקד. אם יברח ויהיה נחסר, כמו (במדבר לא מט): ולא נפקד ממנו איש:

תשקול. לידי תשקול, לפרוע בעדו:

ובזה מ"ש הנביא אל המלך עבדך יצא בקרב המלחמה וכו' לא בדה ספור בדוי לעצמו רק דברים שהיה, כי הנביא היה ג"כ במלחמה, והאיש מלחמה ה' שמו הביא אליו איש שהוא בן הדד שנתנו ה' אל כלל ישראל והנביא בתוכם לשמרו, ואמר שאם יפקד, יענשו או בגוף כמו שנהרג אחאב והוכה הנביא, או בממון כמו שנבוזו ישראל אח"כ מחיל ארם, ועז"א והיתה נפשך וכו' או כסף תשקל:

או ככר כסף תשקול. ר"ל אם תשמרהו כראוי: