מְלָכִים א׳ י״ח · כ״ד

וְתִקְרוּן בְּשׁוּם טַעֲוַתְכוֹן וְלָא תִתְעַנוּן מִן קֳדָם דְלֵית בֵּיהּ צְרוֹךְ בְּרַם אֲנָא אֲצַלֵי בִשְׁמָא דַייָ וִישַׁלַח מֵימְרֵיהּ וִיחוֹת אֶשְׁתָּא אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים וַאֲתֵיב כָּל עַמָא וַאֲמַרוּ תַּקִין פִּתְגָמָא:

אשר יענה באש. רצה לומר: התשובה תהיה בדבר הורדת האש:

וקראתם, וכן לא יהיה הבדל בין הפעולות שנעשה כי וקראתם ואני אקרא, וגם בזה אתם תקראו ראשונה, ולפ"ז יתברר כי האלהים אשר יענה באש הוא האלהים כי לא יהיה במה לתלות לא בחסרון הקרבן ולא במקריבים וזמן ההקרבה, שבכולם לכם משפט הקדימה, רק יהיה החסרון מצד שהבעל אינו אלהים, ויען כל העם כי הם היו מסתפקים באמת ורצו לעמוד על הבירור: