וַיֵּ֙לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵרָא֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב וְהָרָעָ֥ב חָזָ֖ק בְּשֹׁמְרֽוֹן׃

וַאֲזַל אֵלִיָהוּ לְאִתְחַזָאָה לְאַחְאָב וְכַפְנָא תַקִיף בְּשׁוֹמְרוֹן:

וילך ספר כי היה העת מוכן להחזירם בתשובה בקל, א. כי הרעב חזק בשמרון, וישובו מצד יראת מות ב. (ג) ויקרא אחאב שגם אחאב כבר שם על לבו צרת עמו ורוע מעלליו, וקרא לעובדיה והוא היה ירא ה' מאד להתיעץ עמו, וספר סבת קריאתו (וגם יל"פ מ"ש אשר על הבית שבימים האלה שראה עונשי ה' מנה אותו צדיק על ביתו, למען יהיה לו סמך בזכותו) שכ"ז היה יען שהוא ירא ה' ורצה להתלונן בזכותו ג. (ד) ויהי בהכרית וזאת זכות גדולה אשר הוא כדאי שתעמוד לו בעת הרעב כמ"ש חז"ל בעובדא דנחוניא חופר שיחין אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו':