קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם. הוּא לֹא הָיָה מַכִּיר בָּאַלְמָנָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָמַד מֵאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאָמַר: אוֹתָהּ שֶׁתִּתֵּן לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת, הִיא הָאַלְמָנָה.
וְקָם וַאֲזַל לְצָרְפַת וַאֲתָא לִתְרַע קַרְתָּא וְהָא תַמָן אִתְּתָא אַרְמַלְתָּא מְגַבְּבָא אָעִין וּקְרָא לָהּ וַאֲמַר סָבִי כְעַן לִי זְעֵיר מַיָא בְּמָנָא וְאֶשְׁתֵּי:
קחי נא לי. קחי מביתך והביאי לי:
מקששת. לקיטת דברים הדקים קרוי קושש, וכן (שמות ה יב) לקושש קש:
והנה שם אשה אין המשמעות שהיה דירתה בפתח העיר, רק נזדמנה עתה לפתח העיר לקושש עצים, כי הזמינה ה' לקראת אליהו שימצאה בבואו בפתח העיר, וז"ש והנה שם וגו' מקוששת עצים ובאשר הכיר הנביא כי זאת האשה שהוכיח ה' לקראתו, רצה לדעת מה חסר לה, אם מים או לחם, והתחיל במים, כי בעבורם הניעו ה' ממקומו, וראה כי הלכה לביתה לקחת ולהביא ומעתה ידע כי לא חסר לה מים אמר:
