וַיִּ֜קֶן אֶת־הָהָ֥ר שֹׁמְר֛וֹן מֵ֥אֶת שֶׁ֖מֶר בְּכִכְּרַ֣יִם כָּ֑סֶף וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־הָהָ֔ר וַיִּקְרָ֗א אֶת־שֵׁ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה עַ֣ל שֶׁם־שֶׁ֔מֶר אֲדֹנֵ֖י הָהָ֥ר שֹׁמְרֽוֹן׃

וּזְבַן יַת כְּרַכָּא דִלְשׁוֹמְרוֹן מִן שֶׁמֶר בְּתַרְתֵּין כִּכְרִין דִכְסַף וּבְנָא יַת כְּרַכָּא וּקְרָא יַת שְׁמָא דְקַרְתָּא דִבְנָא עַל שׁוּם שֶׁמֶר מָרֵיהּ דְטוּרָא שׁוֹמְרוֹן:

ויקן. בשנה השביעית למלכותו:

את ההר שמרון. על שם סופו אמר, כי הוא קראה שומרון:

ויבן. להיות לו לעיר מלוכה לשבת בה:

שמר. שם איש:

ויקרא שם העיר על שם שמר מורה ההבדל בין ירושלים שנקראת לזכרון יראה ושלמות ובין שומרון שנקרא ע"ש אדם בליעל:

ויקן את ההר שמרון. ר"ל ההר שבנה בו עיר שמרון ולפי שהיה שם אדני ההר שמר קרא שם העיר שמרון וזה אות כי היה שם עיר שמה שמרון קודם זה אך עתה בנא' עמרי: