וַתָּ֙קׇם֙ אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֔ם וַתֵּ֖לֶךְ וַתָּבֹ֣א תִרְצָ֑תָה הִ֛יא בָּאָ֥ה בְסַף־הַבַּ֖יִת וְהַנַּ֥עַר מֵֽת׃

וְקָמַת אִתַּת יָרָבְעָם וַאֲזַלַת וַאֲתַת לְתִרְצָת הִיא עֲלַת בְּסִיפָא דְבֵיתָא וְדַבְיָא מִית:

תרצתה. אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון:

בסף הבית. יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה:

בסף. האסקופה נקראה גם היא סף, כמו המזוזות, וכן (שופטים יט כז) וידיה על הסף:

היא באה בסף הבית והנער מת פי' שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ"ש בפסוק י"ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת:

היא באה בסף הבית והנער מת. רוצה לומר תוך מזוזת ביתה אז מת הנער כמו שאמר לה אחיה והגיד שלא נתעכבה בהיותה בתרצה אך בבואה שם באה אל ביתה כמאמר הנביא: