וַיִּקְרָ֞א אֶל־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר־בָּ֤א מִֽיהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה יַ֗עַן כִּ֤י מָרִ֙יתָ֙ פִּ֣י יְהֹוָ֔ה וְלֹ֤א שָׁמַ֙רְתָּ֙ אֶת־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וַיִּקְרָא. הַנָּבִיא הַזָּקֵן, אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים.

וְאִתְנַבֵּי עַל נְבִיָא דַייָ דַאֲתָא מִשִׁבְטָא יְהוּדָה לְמֵימָר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ חֲלַף דְסַרֵיבְתָּא עַל מֵימְרָא דַייָ וְלָא נְטַרְתָּא יַת תַּפְקֵדְתָּא דְפַקְדָךְ יְיָ אֱלָהָךְ:

מרית. מלשון מרי ומרד:

יען אשר מרית ולא שמרת את המצוה ר"ל כי כל ספק שיסתפק בציוי ה' צריך ליזהר בו לחומרא, כי במקום שסתם דבריו ולא באר ההיתר בפירוש רצה שנחמיר בו, וזה כלל גדול בהלכות התורה כמש"פ בכ"מ, וזה ענין המשמרת שצריכים לשמור המצוה עם כל תנאיה וחומרותיה וסייגיה לא שנקל בה, וכן אין לך תירוץ שסמכת על דברי הנביא שבבית אל, עז"א אשר צוך ה' אלהיך שהציוי ששמע בעצמו מפי ה' א"א לבטלה רק אם ישמע שנית מפי ה' בעצמו שיאמר לו ההפך, לא אם ישמע מפי שליח, שלכן בע"ז אין להאמין לנביא המתיר אפי' בהוראת שעה מפני שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, וכמ"ש בפ' וירא בפ' בי נשבעתי נאום ה':