מְלָכִים א׳ י״ב · ל״ג

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. דָּרַשׁ לָהֶם הוּא חֹדֶשׁ הָאָסִיף, וּבוֹ רָאוּי הֶחָג לִהְיוֹת.

בָּדָא מִלִּבּוֹ. לְשׁוֹן כָּזָב, קונטרובי"ר בְּלַעַ"ז:

וְאַסֵיק עַל אֱגוֹרָא דַעֲבַד בְּבֵית אֵל בְּחַמְשָׁא עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא תְמִינָאָה בְּיַרְחָא דַעֲדָא מֵרְעוּתֵיהּ וַעֲבַד חַגָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּסְלִיק עַל אֱגוֹרָא לְאַקְטָרָא:

ויעל. העלה עולות כמו בדן:

אשר בדא מלבו. אשר המציא ממחשבות לבו, אשר לא כדת:

ויעל וכו׳ להקטיר. ירבעם בעצמו עלה להקטיר את הקטורת, אבל שאר הקרבנות העלו כהני הבמות במצותו:

בדא. ענין המצאת הכזב, כמו (נחמיה ו ח) מלבך אתה בודאם:

ויעל עד עתה דבר איך סדר ענין העבודה לעגלים, ועתה מתחיל לדבר מה שקרה בחג הראשון מענין הנביא שבא, אומר בהגיע החג והעלה עולות על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר לחדש השמיני, ובזה עשה חג לבני ישראל שנעשה החג בפועל כי בא זמנו, ואז ויעל על המזבח להקטיר כי קרבן העולה נעשה ע"י כהני הבמות, אבל להקטיר קטורת עלה ירבעם בעצמו על המזבח, שעשה א"ע דוגמת הכ"ג וכמו שביום הכפורים נכנס הכ"ג לפני ולפנים להקטיר קטורת, עלה הוא על ראש המזבח להקטיר שם קטורת, ואז בהיותו בראש המזבח: