רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. דָּרַשׁ לָהֶם הוּא חֹדֶשׁ הָאָסִיף, וּבוֹ רָאוּי הֶחָג לִהְיוֹת.
בָּדָא מִלִּבּוֹ. לְשׁוֹן כָּזָב, קונטרובי"ר בְּלַעַ"ז:
וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א (מלבד) [מִלִּבּ֑וֹ] וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי. דָּרַשׁ לָהֶם הוּא חֹדֶשׁ הָאָסִיף, וּבוֹ רָאוּי הֶחָג לִהְיוֹת.
בָּדָא מִלִּבּוֹ. לְשׁוֹן כָּזָב, קונטרובי"ר בְּלַעַ"ז:
וְאַסֵיק עַל אֱגוֹרָא דַעֲבַד בְּבֵית אֵל בְּחַמְשָׁא עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא תְמִינָאָה בְּיַרְחָא דַעֲדָא מֵרְעוּתֵיהּ וַעֲבַד חַגָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וּסְלִיק עַל אֱגוֹרָא לְאַקְטָרָא:
ויעל. העלה עולות כמו בדן:
אשר בדא מלבו. אשר המציא ממחשבות לבו, אשר לא כדת:
ויעל וכו׳ להקטיר. ירבעם בעצמו עלה להקטיר את הקטורת, אבל שאר הקרבנות העלו כהני הבמות במצותו:
בדא. ענין המצאת הכזב, כמו (נחמיה ו ח) מלבך אתה בודאם:
ויעל עד עתה דבר איך סדר ענין העבודה לעגלים, ועתה מתחיל לדבר מה שקרה בחג הראשון מענין הנביא שבא, אומר בהגיע החג והעלה עולות על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר לחדש השמיני, ובזה עשה חג לבני ישראל שנעשה החג בפועל כי בא זמנו, ואז ויעל על המזבח להקטיר כי קרבן העולה נעשה ע"י כהני הבמות, אבל להקטיר קטורת עלה ירבעם בעצמו על המזבח, שעשה א"ע דוגמת הכ"ג וכמו שביום הכפורים נכנס הכ"ג לפני ולפנים להקטיר קטורת, עלה הוא על ראש המזבח להקטיר שם קטורת, ואז בהיותו בראש המזבח: