מְלָכִים א׳ א׳ · נ״ב

וַאֲמַר שְׁלֹמֹה אִם יְהֵי לִגְבַר דָחִיל חֵטְאִין לָא יִפּוֹל מִשְׂעַר רֵישֵׁיהּ לְאַרְעָא וְאִם בִּישְׁתָא תִשְׁתְּכַח בֵּיהּ וְיִתְקְטֵיל:

לבן חיל. רצה לומר: לעבוד עבודתו כשאר עבדי המלך:

לא יפול וגו׳. רצה לומר: לא יעונש על העבר, אפילו עונש מועט ואמר בלשון גוזמא, כדרך שהבריות אומרים:

ואם רעה תמצא בו. ואפילו בדבר שאין בו כדי להמית מכל מקום יומת בעבור צרוף הדבר הזה:

משערתו. משער ראשו:

ויאמר שלמה, לא נשבע כי אמר שבל"ז על העבר אינו חייב מיתה רק אם רעה תמצא בו בזה יתחייב למפרע ומת:

אם יהיה לבן חיל לא יפול משערת ראשו ארצה. ר"ל אם תחזקנה ידיו להיות לעבודת המלך ולמצותו כשאר בני החיל לא יגיעהו נזק מצדי וכן שלח דוד לאנשי יבש גלעד ועתה תחזקנה ידיכם והיו לבני חיל: