מְלָכִים א׳ א׳ · נ״א

וְאִתְחַוָא לִשְׁלֹמֹה לְמֵימָר הָא אֲדֹנִיָהוּ דָחִיל מִן קֳדָם מַלְכָּא שְׁלֹמֹה וְהָא אֲחָד בְּקַרְנַת מַדְבְּחָא לְמֵימַר יְקַיֵם לִי כְּיוֹמָא דֵין מַלְכָּא שְׁלֹמֹה דְלָא יְקַטֵיל יַת עַבְדֵיהּ בְּחַרְבָּא:

אם ימית. רצה לומר: שלא ימית, וכאלו אמר שיהיה עליו עונש שבועה אם ימית וגו׳:

כיום. כעת, כי יום הוא כמו עת, והכ״ף באה לאמתת הדבר, כמו (בראשית כה לא) מכרה כיום:

לאמר ישבע לי כיום, רצה לומר כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד, לכן אמר שישבע לו כיום בפרט כי היום הומלך והוא נכנע תיכף, כמ"ש אם ימית את עבדו בחרב, אחר שהוא עבדו אם ימיתהו בסייף שהמלך אין לו רשות להרוג כי אם בסייף, פי' שלא ימיתהו על מרידתו: