וַיַּעֲל֤וּ כׇל־הָעָם֙ אַחֲרָ֔יו וְהָעָם֙ מְחַלְּלִ֣ים בַּחֲלִלִ֔ים וּשְׂמֵחִ֖ים שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתִּבָּקַ֥ע הָאָ֖רֶץ בְּקוֹלָֽם׃

בַּחֲלִלִים. פלאוט"י בְּלַעַ"ז (חָלִיל).

וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ. דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים בִּלְשׁוֹן הֲבַאי, כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

וּסְלִיקוּ כָל עַמָא בַּתְרוֹהִי וְעַמָא מְשַׁבְּחִין בְּחִנְגַיָא וְחָדָן חֶדְוָא רַבָּא וְזָעַת אַרְעָא לְקַלְהוֹן:

מחללים בחלילים. מזמרים בכלי זמר ששמו חליל וכן (ישעיהו ל כט): כהולך בחליל:

בקולם. בעבור קול ההמיה והוא ענין גוזמא:

מחללים בחלילים. ר"ל שהיו מנגנים כחלילים והם כלי זמר בדמיון קנים והם נקובים נקבי' משוערים להוצא' מינים מוגבלים מהקולות:

ותבקע הארץ לקולם. אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא או יהיה הרצון בזה כי לקולם נאספו רבים אליהם מכל הצדדים וכאילו בקעו אויר הארץ בחוזק: