וַיִּקַּח֩ צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן אֶת־קֶ֤רֶן הַשֶּׁ֙מֶן֙ מִן־הָאֹ֔הֶל וַיִּמְשַׁ֖ח אֶת־שְׁלֹמֹ֑ה וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיֹּֽאמְרוּ֙ כׇּל־הָעָ֔ם יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃

אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן. מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה משֶׁה.

מִן הָאֹהֶל. שֶׁהָאָרוֹן נָתוּן בְּעִיר דָּוִד, וּצְלוֹחִית שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִפְנֵי הָאָרוֹן (יומא נב ב).

וּנְסִיב צָדוֹק כַּהֲנָא יַת קַרְנָא דְמִשְׁחָא מִן מַשְׁכְּנָא וּמְשַׁח יַת שְׁלֹמֹה וּתְקָעוּ בְּשׁוֹפָרָא וַאֲמַרוּ כָּל עַמָא יַצְלַח מַלְכָּא שְׁלֹמֹה:

מן האוהל. אשר נטה דוד בעירו, להכניס בו הארון, ושם היה שמן המשחה:

קרן. כלי עשוי דמות קרן: