מַלְאָכִי א׳ · ח׳

אֵין רָע. וְכִי אֵין דָּבָר זֶה רָע?

וּדְאַתּוּן מְקָרְבִין דְעַוִיר לְדַבָּחָא הֲלָא בִּישׁ וּדְאַתּוּן מְקָרְבִין דַחֲגִיר וְדִמְרִיעַ הֲלָא בִּישׁ קָרֵיבוֹהִי כְּעַן לְשִׁלְטוֹנָךְ דַעֲלָךְ הֲיִתְרְעֵי בָּךְ אוֹ הֲיִסַב אַפָּךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

וכי, אין רע - בעיניכם.

לפחתך - כמו: פחת יהודה.

הירצך - שיאהבך בלבו.

או הישא פניך - לעשות בקשתך.

וכי תגישון. ובעבור זה גם כי תגישון עור לזבוח אין רע בעיניכם הואיל והמזבח הוא מבוזה בעיניכם וכאומר הנה בזה אתם מתעבים קרבני וזהו בזיון שמי:

הקריבהו. בחון אתה הדבר והקרב מאחת מאלה לדורון לפחתך האם יהיה מרוצה לך בזה הדורון להעביר ממך אשמתך אשר פשעת למולו או אם ישא פניך לכבדך בעבור מתן כזה אם תביא לו מבלי הקדמת פשע:

אמר ה׳. ר״ל כן אמר ה׳:

פסח. חגר וצולע:

לפחתך. ענין שר ושליט כמו פחת יהודה (חגי א):

הישא פניך. זה הלשון יאמר על הכבוד וכן זקן ונשוא פנים (ישעיה ג):

וכי תגישון עור לזבוח וכי זה אין רע, ויותר מזה וכי תגישו פסח וחולה שמומו ניכר יותר מעור הכי זה אין רע, הלא בזה תגישו לחם מגואל אחר שהבע"מ לא ירצה לקרבן, הקריבהו נא לפחתך, אם תקריבו מנחה כזאת לפני פחת יהודה שהוא ב"ו, הירצך וכי יקבל מנחה כזאת לרצון, או הכי ישא פניך גם אם אתה איש שראוי לנשיאת פנים לא ישא עוד פניך אחר שיחר אפו אליך עבור בזיון הזה: