דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃

בְּנַחַת נִשְׁמָעִים. מְקֻבָּלִים הֵם לַבְּרִיּוֹת:

מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים. משֶׁה נִפְטַר זֶה כַּמָּה שָׁנִים, וַעֲדַיִּין גְזֵרוֹתָיו מְקֻבָּלִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְכַמָּה מַלְכֵי אֻמּוֹת גּוֹזְרִין גְזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם מִתְקַיְּמִין:

דברי. יש מפרש הפסוק הראשון כך טובה חכמה מגבורה ואילו היתה חכמת המסכן בזויה אף כי יותר נשמעי׳ דבריו שהוא מדבר בשפלו׳ קול ונחת מדברי מושל בכסילים בצעקה כי דברי החכם כמסמרו׳ נטועים בנפש וי״א דברי חכם אחד אינם נשמעים עד שיתחברו וי״א כי אלה החכמים הם עשירים והנכון בעיני שאינו מדבר על על עת אחת כמו שפירשתי ואם חכמת המסכן בזויה יש עת שישמעו דבריו יותר מדברי המלך:

בנחת נשמעים. אף כי ידבר בנחת מבלי זעקה, המה נשמעים ומקובלים:

מזעקת. יותר מדברי זעקת מושל הנחשב בין הכסילים, רוצה לומר אחד מהכסילים (הדבר הנאמר בזעקה מזרז יותר מדבר הנאמר בנחת ובשפלות קול):

בנחת. רוצה לומר בשפלות קול: