רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן׃

רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן. כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים וְהָעֲבֵרוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹבְרִים נִמְנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַת אֶל אַחַת עַד שֶׁמִּצְטָרְפוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. כַּךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְמַסֶּכֶת סוֹטָה:

אָמְרָה קֹהֶלֶת. אָמְרָה קְבוּצַת הַחָכְמָה, וְאָמְרָה נַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת הַמְקַבֶּצֶת הַחָכְמָה:

קֹהֶלֶת. לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, וּכְשֶׁהוּא אוֹמְרוֹ בִלְשׁוֹן זָכָר, מוּסָב עַל הַקּוֹבְצָהּ, וְהוּא שְׁלֹמֹה. וּבַמִּדְרָשׁ מָצִינוּ: אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ פְּעָמִים מְשִׂיחָה בִלְשׁוֹן זָכָר, וּפְעָמִים מְשִׂיחָה בִלְשׁוֹן נְקֵבָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה". כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "קוֹל מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן":

ראה. עודנו מדבר בדברי האשה, ומלת אמרה קהלת על לשון החכמה, ופירוש חשבון מחשבת והענין שלא יוכל האדם למצוא מחשבת שהוא החפץ עד שיסמוך אחת לאחת שידוע שהמחברת האחת נושא ונשוא וכן המחבר' השנית רק תהיינה בהסמכם הנשוא בראשונה ונושא באחרונה או שני הנשואים או שני הנשואים בשוה אז תוליד בין שתי המחברות דעת שלישית והנה כן בדברי הנפש אף כי בגויות והענין כי אין ראוי לחכם להתחבר עם אשה כלל לולי שלא יתכן להשאיר דמותו תחתיו שהוא שלישי כי אם בהתחבר אב והאם, ופירוש אחר שיהיה זה הפסוק דבק עם הבא אחריו, ויהיה פירוש מלת חשבון מחשבת או מניין והענין כשתחשוב בכל דבר שתמצאנו איננו לבדו עד שיסמך לאחר כמו גדול וקטן כי לא יקרא גדול כי אם כנגד קטן ממנו והקטן בהפך וכן חכם וכסיל וכן צדיק ורשע ג"כ בחשבון כי בהתחבר אחת לאחת יקום ראש המנין ואם יתחבר אחת לראש ישיב כמו סוף ובהתחבר אחת לסוף ישוב נגדר ובהתחבר אחת לנגדר ישוב עגול והעגול מיושר והמיושר שלם והשלם גוף והענין אפילו שלא ימצא איש שכל וחכמה ויראה הוא האדם הישר רק ימצא כנגד בני האדם האחרים ובזכרים לבדם ימצא אחד מני אלף, ומלת אחת לשון נקבה, ודע כי האותיות מתחלקים לשני חלקים חצים משרתים פעמים ופעמים הם עיקרים והמשרתים כשתי"ל א"ב המו"ן והשאר עיקרים תמיד ולא ימצאו נוספים כי אם בכפל כמו שחרחורת וכן לא יגרעו חוץ מפעלי הכפל כהגרע דל"ת שדד מן שוד וכן בהתחבר תי"ו השרש עם תי"ו הנכח יחסר השרש כמו אותו תשחית וכרת וכן בהתחבר נון השרש עם נו"ן נקבות רבות יחסר נו"ן השרש כמו בצל דליותיו תשכונה והוא מבולע וכן מלת משרת את המלך בעבור התחברות תי"ו השרש עם תי"ו הנקבה חסרו תי"ו השרש ופתחו הרי"ש להורות על לשון נקבה להפריש בינו ובין משרת משה שהוא לשון זכר וכן בהתחבר דל"ת אחד והוא רפה עם תי"ו רפה שהיא לשון נקבה והם קרובים במוצא חסרו הדל"ת שהוא שרש וזה מקרה הרה ללת וי"א כי שני שרשי' הם בענין אחד ויפרש אח לא פד' יפד' איש ועשה אח מאחת מאלה כמו אחד וזה רחוק כי פירוש אח לא פדה אין אח פודה נפש איש או אין איש פודה נפש אחיו ויהיה אח פועל או פעול והבא אחריו יורה עליו והוא ויקר פדיון נפשם והענין שלא יוכלו בני אדם לפדות אחיהם או אהוביהם מן המות ואיך יוכלו לפדותם והם נלאים לפדות נפשם ופירוש ועשה אח פועל או פעול וענין הפועל ועשה ישראלי וענין הפעול עשה עבירה היא אחות לאלה העבירות הנזכרות או דבר רע הוא אח להם ועוד איך יהיה פירוש ועשה אח אחד והנה ישוב בעבור שבא אחריו מאחת מאלה ועשה אחד מאחת:

ראה זה. האמור בסוף המקרא:

אמרה קהלת. אמרה נפש של המקבץ הדעות המנגדות (ואמר כאחר המדבר, וכן דרך המקרא בהרבה מקומות):

אחת לאחת למצוא חשבון. אין למצוא מחשבת בינה כי אם להעריך אחת אל אחת, רוצה לומר להעריך דבר אל הפכו, כי אז יבין וישכיל איזה יכשר:

אמרה קהלת. תחסר מלת נפש ולזה אמר בלשון נקבה שעל הנפש ידבר וכאילו אמר נפש קהלת וכן ותכל דוד (ש״א יג לט):

חשבון. מחשבת בינה:

ביאור דברי הפרשה:אמר כל זה נסיתי בענין החכמה הנה כשחשבתי שכבר השגתי דרוש מה מצאתיו רחוק ממנו ולקושי השגת האמת בהרבה מהדרושי׳ וזה לסבות רבות אם מפני קושי ההגעה מהחוש מה שיצטרך אליו בהאמתת הדרוש ההוא אם מפני החומר יטעה ויביא לחשוב בענין המקרי שהוא עצמי או ירצה בזה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני הנה עם כל זה היה לי כוסף להשתדל בחכמה וזה הכוסף הטבעי הוא הסבה אל שישיג האדם מה שישיג באופן מה כמו שבארנו בראש באורינו לדברי שיר השירים. רחוק מה שהיה מענין הנמצאות כשנעלה אותם אל התחלותיהם הראשונות ויסודותיהם והוא עמוק עמוק מאד להשיגו. סבותי עצמי ולבי לחקור בענין הנמצאות ולבקש חכמת הטבע וידיעת הנמצאו׳ במה שהוא נמצא והחכמות הלמודיות ולחקור מה הוא הרשע היותר מגונה והוא המיוחס אל הסכלות והסכלות שהוא ההוללות ומצאתי היותר מגונה שבמיני הרשע ההמשך אל האשה כי ענינה מר ממות לבה הוא מצודים וחרמים ללכוד רבים וידיה הם בית האסורים מי שהוא טוב לפני האלהים ימלט ממנה והחוטא ילכד בה:

ראה זה מצאתי אמרה המחשבה קהלת המקבצת כל הדברים כשחקרתי באחת אחת מהמחשבות המקובלות למצוא חשבון המחשבות ההן ולחקור איזו מהן צודקת ומה שבקשה עוד נפשי מענין ידיעת חכמה ודעת וחשבון אשר הם כל החכמות הנה מצאתי שכבר ישיג זה אדם אחד מאלף מאלו החוקרים בזה ואשה לא מצאתי שתגיע להשגת כל אלו הידיעות לחסרון דעתה ובריאתה וזה ממה שיוסיף ההרחקה בענין האשה. לא תתן לבך להרבה מהמחשבות המקבילות הנופלות בענין אהבת החכמה אבל ראה זה לבד שמצאתי והנה ה׳ יתברך עשה את האדם ישר והכין לו כלים רבים להשיג חכמות הנמצאות ולדעת שהכל מסתעף מה׳ יתברך ובני האדם בקשו מספרים רבים מההתחלות ולא השיגו שהכל נעלה אל התחלה אחת. מי בכל אלו הנמצאות השפלות כמו האיש החכם ומי יודע מושכלי אלו הדברים. הנה חכמת האדם תאיר פניו להשיג האמת בזה ועוז פני חומרו אשר הוא מסך מבדיל בינו ובין המושכלות ישתנה וישוב נאות אל השכל ונכנע. אני אשתדל לשמור מצות המלך והיא התורה כי היא מיישרת בענין החכמה הישרה נפלאה ובסבת שבועת האלהים שהשביע ישראל לקיים התורה. אל תמהר ללכת מפניו כשתתעסק במצוותיו שלא יראו המצוות עליך למשא כי זה יהיה סבה שתעמוד על כוונת התורה ותשיג מפני זה התכלית המכוון במצוותיה שהוא שלמות הנפש כמו שהתבאר במאמרינו לדברי התורה. וכאשר יהיה עם לבך דבר רע אל תתעכב בו לחקור אם הוא ראוי לעשותו אם לא להפליג בזה החקירה כי אין זה מן הראוי פן תפותה לעשות הרע ההוא לרוב התמדת מחשבתך בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל מהר להוציא מחשבתך מההשתדלות בענין הרע ההוא שהזהירה אותך התורה מעשותו כי כל אשר יחפוץ ה׳ יעשה והוא יענשך אם תסור ממצוותיו ויגמלך טוב אם תשמע אליו כי דבר ה׳ הוא מושל בזה העולם ומי יאמר לו מה תעשה. הנה מי שהוא שומר מצות ה׳ לא ידע דבר רע ר״ל שלא תשוטט מחשבתו בדבר רע כי הוא מתאוה תמיד מצות ה׳ יתברך או ירצה בזה שה׳ יצילהו מהמקרים הרעים הנכונים לבא עליו ולב החכם ידע עת ומשפט ר״ל שהוא ידע מתי יתכן שיקרהו רע מצד משפטי העליונים כי כבר יודיעהו זה ה׳ יתברך בצד מצדדי ההודעות כמו שבארנו ברביעי ממ״י ובבאורינו לספר איוב ובזה ישמר החכם מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו וזה כי לכל הפץ יש עת ראוי ומשפט מוגבל וכבר יגיע הרע לאדם משני צדדים כאשר לא ידע זה טרם בא הענין רצוני אם שהוא ישתדל להגיע לקנין דבר מה ולא יוכל עליו לפי שלא ידע העת הראוי לזה אם שכבר יפקד ממנו מה שקנהו מצד הסדור המסודר מהגלגלים בשלא ידע זה קודם ולא יקח עצה על ההצלה והנה כאשר יהיה הענין הרע מה יועיל לאדם דעתו במקרה ההוא המגיע מצד מה שיראה מזה והוא לא יוכל לשנותו בשום פנים הנה אין אדם שליט ברוח המנשבת למנוע נשיבתה ולא יוכל להרחיק המות כשהתחיל לדרוך אליו וגברו הכחות המתפעלות על הפועלות ולא יועיל החרב במלחמה כשיהיה שם האדם והיה משפטו שימות אבל יתכן הצלתו אם ידע זה קודם שימנע אז מההליכה במלחמה והעושר לא ימלט בעליו. והנה זה הוא התועלת המגיע משמירת התורה ומההשתדלות בחכמה. כל זה ראיתי ונתתי בלבי מענין המעשה אשר נעשה תחת השמש והוא שכבר יתכן שיחשוב האדם הרבה פעמים שיגיעהו טוב במה שיגיעהו רע והוא שכבר ימצא שישלוט האדם באדם ויקוה מפני זה שינצחהו בקלות וזה יהיה סבה שינוצח כי לא יתחכם אל שינצחהו בדרכים הראויים לרוב היותו בז לדבר ולזה יחבל לו ובזה האופן מרוע בסדור המגיע מפני העלם מהאדם מה שיתכן שיקרה לו ראיתי רשעים אשר כמעט אבד זכרם ונשכח והם באים בזה המציאות ויפרו וירבו ויצליחו ואשר הם ממקום קדוש והם הטובים ראיתי שהם הולכים מזה המציאות וקרוב להשכח זכרם וזה יקרה להם בעת רעה כאשר לא היו דבקים בה׳ יתברך באופן שיהיו מושגחים וישתכחו בעיר בעצמם אשר עשו בה הפעולות הטובות והנה זאת המחשבה היא הבל רצוני שאין ראוי שישובח מפני זה הרשע ויגונה הצדיק וזה שאין נעשה מהרה הגעת העונש על המעשה הרע וזה שבה שמלא לב בני האדם בהם לעשות רע כי הם אלו ראו שיגיע העונש על הרשע תכף בעשותו היו נשמרים יותר מעשיית הרע אבל ה׳ יתברך מאריך לחוטא מאד עד שהוא יעשה דרך משל מאה רעות קודם שיגיעהו עונש מוחש כמו שהתבאר בספר איוב. והנה יודע אני שטוב יהיה ליראי האלהים שייראו מלפניו כי הם יהיו נשמרים מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליהם והם גם כן יגיעו אל הטוב האנושי והוא הצלחת הנפש ואולם הרשע לא יהיה לו טוב אנושי ויהיה משולח למקרי המערכת ולזה יתכן שלא יאריך ימים אבל יהיה כצל שאין לו מציאות מי שאיננו ירא מלפני אלהים. יש הבל אשר נעשה על הארץ שיבלבל זאת המחשבה האמתית שהגענו אליה והוא שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים מהשלוח למקרי הזמן מפני סור השגחת ה׳ יתברך או מפני תוכחתו ויסרו אותם על צד ההשגחה ויש רשעים שתדבק בהם ההשגחה הכוללת אשר מצד סדור המערכת בדרך שידמה להשגחה הראויה לצדיקים אמרתי שגם זה הבל ורוע סדור באלו הנמצאות השפלות. ומפני זה כאשר ראיתי רוע הסדור הזה שבחתי את השמחה שאין טוב לאדם תחת השמש להכאיב נפשו בהשתדלות דרישת החכמה וכשרון המעשה אבל שיאכל וישתה וזה הוא מי שילונו ה׳ יתברך בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש. והנה כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות נימוס הנמצאות וסדרם וישרם הנה מי שישתדל בזה ימצא בכאב לב ובצער תמיד עד שאיננו רואה שינה בעיניו. וראיתי את כל מעשה האלהים שלא יוכל האדם להשיגו ואע״פ שכבר יעמול בו הרבה. הנה כאשר נתתי אלו המחשבות המקבילות אל לבי לברר הצודק מהבלתי צודק מצאתי שהצדיקים שומרי התורה והם החכמים יודעי נימוס הנמצאות וסדרם וישרם ופעולותיה כי התורה תיישירם אל זה כי כלם ביד האלהים רצוני שהוא משגיח בהם ומשתדל שתהיינה פעולותיהם ביותר טוב שבאופנים לשמרם מכל רע גם האהבה והשנאה אשר לאדם מזולתו שאין יודע האדם ויקרה לו מפני זה רעות רבות הכל הוא לפניהם ידוע ומושג כי ה׳ יתברך יודיע שזה מצד השגחתו בהם. ובאופן אחר ימצא בהם כל מה שישיגם מאלו המקרים כמו שימצא לשאר בני האדם ר״ל שכבר ימצא מקרה אחד לצדיק ולרשע ולטוב ולטהור ולמי שהוא הפכם והוא הטמא ולמי שיקרב קרבנות לה׳ יתברך ולמי שימנע מזה הטוב ההוא כחוטא והנשבע לשוא ולשקר כמי ששבועה ירא. ואפשר שיהיה הרצון בזה גם זה ימצא מקביל לזה בחוש והוא שאהבה והשנאה יודע האדם ויכשל מפני זה בדברים רבים הכל הוא לפניהם למכשול כמו הענין בשאר האנשים. הכל ימצא בהם כאשר ימצא לשאר האנשים עד שכבר יקרה מקרה אחד לרעים ולטובים וימשך פירוש זה הפסוק כמו שקדם אלא שאין זה במי שהם טובים במוחלט אבל ימצא זה במי שיקנה מהשלמות מעט כמו מי שהוא זובח לשם ועושה דבריו בטהרה וירא מהשבע לשוא ולשקר. וזהו התועלת המגיע ממה שביאר בזה הפסוק. זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש עם שהוא מביא גם כן מבוכה בלב בני האדם ומרחיק אותם מהשלמות וזה כי מקרה אחד לכל וזה דבר רע מאד וגם ימשך מזה שיהיה לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחרי האדם ילך הלב אל המתים בלא שלמות אנושי אשר הוא הרע שבכל מיני הרעות ר״ל המות וההפסד וזה שמי שיחובר אל איזה שיהיה ממיני החיים יש בטחון כי עדיין אפשר לו לקנות שלמות והחיים אשר הוא בהם הם גם כן טובים בעצמותם עד שהעבד החי הוא טוב מהמלך המת. והמשיל זה הענין בכלב והאריה. וזה שהחיים משיגים שכבר ימותו ולכן ישתדלו מפני זה בקנין השלמות והמתים אינם יודעים ר״ל שאין להם השגה חדשה בדבר ואין עוד להם שכר זולת מה שיגיעו אליו בחייהם מהשלמות כי נשכח זכרם אשר היה כלי להגעת המושכלות ר״ל הכח הזוכר וזה כי החוש והדמיון והכח הזוכר הם כלים להגיע האדם אל מושכליו. גם אהבתם ושנאתם וקנאתם אשר מפניהם ישתדלו בהעמדת דרוש מה ובטול הפכו כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש זולת מה שהגיעו אליו בחייהם:

הכלל העולה מהדברים הוא שענין בקשת החכמה הוא חשוק מאד ואע״פ שהוא רחוק להשיגו אין ראוי שימנע האדם מפני זה מחקור בה. וזה יתכן שישלים לו בשני דברים. האחד שיתרחק מדבר אחד פחות יכסוף אותו הסכל והיא האשה אשר היא מצודים וחרמים ללכוד לב האדם באופן שתמנע אותו מכל שלמות נפשי. והשני הוא שידרוך בדרכי התורה כי היא מיישרת בתכלית להשיג האמתות. ואע״פ שהאנשים יתחלפו דעותיהם בהתחלות אשר הטעות בהם מרחיק האדם מהשלמות הנפשיי מאד הנה מפני זה אין ראוי להניח ולעזוב החכמה כי מי יהיה באלו הנמצאות השפלות שישוה לחכם היודע פשר הדברים וסודם ועם כל זה הנה התורה תיישרהו אל השגת האמת בכמו אלו העמוקות כמו שהתבאר מדברינו בפרושינו לדברי התורה. והנה באר בזה המקום שהחכמה נבחרת מאד ובה תועלת ג״כ בענין הטובות הגופיות ובשמירה מרעותיהם מצד דבקות ההשגחה האלהית לחכם והודעתו אותו הרעות והטובות טרם היותם כשהיה מוכן לקבל זה השפע. ואחר זה ספר קצת מחשבות יבואו לחשוב שאין תועלת באסיפת הקניינים ולא בשמירת התורה בכשרון המעשה וזה כי העושר אשר יחשוב שבו תועלת בעניינים הגופיים והוא התועלת המיוחד בו הנה לא יהיה הענין בו כן כי אנחנו נראה שהעושר בעינו יהיה סבה פעמים רבות להגעת הרע וזה שכבר יקרה שישלוט האדם באדם לרע לו אלא שזה יהיה מעטי ואין ראוי מפני זה להתרשל מלאסוף ולכנוס מהקניינים המצטרך לגופו ובכמו זה הענין יראו רשעים מצליחים מאד ואנשים צדיקים קשי יום מאד עד שיפסדו וישכח זכרם בעיר בעצמה אשר עשו הפעולות הטובות ומפני זאת המחשבה נטו הרבה מהאנשים אל הרשע לחשבם שאין שם גמול ועונש וכל שכן שהיה מקום לזאת המחשבה מצד מה שנראה מההשגחה הדומה להשגחה פרטית שתדבק לפעמים לרשעים ונראה מהרע אשר ידמה שבא על צד העונש שיגיע לצדיקים וזה יביא לחשוב שאין ראוי לאדם לעמול לו בקנין העושר ולא בכשרון המעשה ולא בשמירת התורה אבל שיאכל וישתה וישמח כל ימי חייו אשר הוגבל לו וגם בחכמה ידמה גם כן שאין ראוי להתעמל כי עניינה הוא חשוק למשתדל בה כ״כ עד שלא יתן שינה לעיניו מרוב העומק והמבוכות הנופלות בה עם שלא יוכל האדם להשיג באופן שלם חכמות הנמצאות כמו שזכרנו במה שקדם והנה חתם המאמר בזה הספק שאחר החקירה השלמה ימצא ענין הצדיקים והחכמים הוא הנבחר מאד כי עניינם הוא בשלמות ביד ה׳ יתברך והוא המשגיח בהם וגם מה שאין יודע האדם כמו הענין באהבה והשנאה אשר אפשר היותו כלי להגעת הרעות הנה הכל הוא לפניהם כי ה׳ יתברך יודיעם זה על צד ההשגחה כדי שישתדלו בהגעת הטוב הנכון לבא עליהם בשלם שבפנים וישמרו מהרע שלא יבא וזה אמנם יהיה בצדיקים שהם עם זה חכמים ואמנם הצדיקים מצד כשרון לבד יתכן בהם מפני העבר ההשגחה הפרטית מהם בקצת העתים שיגיע להם רע מה כמו הענין ברשעי׳ וזה הוא צדיק שאינו גמור כמו שאמרו רז״ל להתיר זה הספק: