קֹהֶלֶת ה׳ · ט׳

אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה. רש״י מבאר את הרצף. אבן עזרא מסביר שנפשו לא תשבע. מצודת דוד מבאר את הכוונה. הפסוק פותח קטע ארוך על העושר, והוא מנסח את הכלל היסודי: התאווה לכסף אינה מסתפקת לעולם. וזה מהדהד את פרק א, ״לא תשבע עין לראות״.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף. אוֹהֵב מִצְוֹת לֹא יִשְׂבַּע מֵהֶם:

וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן. מִצְוֹת רַבּוֹת:

לֹא תְבוּאָה. וְאֵין בְּאֶחָד מֵהֶם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת וְנִכֶּרֶת, כְּגוֹן בִּנְיָן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְסֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה:

גַּם־זֶה הָבֶל. כַּךְ נִדְרָשִׁים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ בַּמִּדְרָשׁ, וְעוֹד פָּנִים אֲחֵרִים הֲגוּנִים, אַךְ זֶה הִקְדַּמְתִּי לְפִי שֶׁהוּא מֵעִנְיַן "וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", שֶׁסְּמָכָן הַכָּתוּב יָחַד.

דָּבָר אַחֵר: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. שְׂכַר עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה חָשׁוּב הוּא עַל הַכֹּל, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא מֶלֶךְ, צָּרִיךְ הוּא לִהְיוֹת נֶעֱבַד לְשָׂדֶה; אִם עָשְׂתָה הָאָרֶץ פֵּרוֹת, יֵשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל, וְאִם לַאו, מֵת בְּרָעָב:

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף. לֹא יֹאכַל כֶּסֶף:

וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן. בְּמָמוֹן:

לֹא תְבוּאָה. שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵף לוֹ פֵרוֹת, גַּם־זֶה הָבֶל.

דָּבָר אַחֵר: וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא. שְׂכָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל־דִּבְרֵי תוֹרָה הוּא, בֵּין בְּמִקְרָא, בֵּין בְּמִשְׁנָה, בֵּין בִּגְמָרָא:

מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. מֶלֶךְ בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה עוֹדֶנּוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶעֱבָד לְבַעַל גְּמָרָא, שֶׁהוּא מְסַדֵּר לְפָנָיו הוֹרָאוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, וְדִינִין:

אוֹהֵב כֶּסֶף. אוֹהֵב תּוֹרָה אֵינוֹ שָׂבֵעַ בָּהּ:

וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן. תּוֹרָה:

לֹא תְבוּאָה. שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְאֵין לוֹ גְמָרָא, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ? כָּל־אֵלּוּ בְּ"וַיִּקְרָא רַבָּה":

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אוהב כסף. נפשו לא תשבע:

ומי אוהב בהמון לא תבואה. יש מי שאוהב לקבץ ממון בבגדים ומיני סחורות ולא יאהב תבואה גם זה הבל וגם ישוב על אוהב כסף והוא המקבץ כסף וזהב בלבד וי״א מי שאוהב בהמון לא תבואה לו ויפרש המון קנות עבדים ושפחות ושמשים רבים והענין שיאהב להיות המון לפניו:

Wikisource

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

אוהב כסף. מי שאוהב לאסוף כסף לא ישבע ממנו, כי לעולם אין די לו במה שקבץ ורוצה להרבות עוד:

ומי אוהב בהמון. מי שאוהב להרבות המון עם מעבדים ושפחות ובני בית, לא יהיה לו תבואה לכלכל עצמו, כי צרכי ההמון מרובים ואוכלים את הכל:

גם זה הבל. עם כי מטיב הוא לאחרים בתת להם די הספוק, עם כל זה להבל יחשב, כי אין מהראוי לבזבז ביותר:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

בהמון. מלשון המיה ורוצה לומר מרבית אנשים שגדלה קול המייתם. וכן על ההמון הזה (דה״ב יד י):

On Your Way