קֹהֶלֶת ה׳ · ט״ז

וְחָלְיוֹ. כְּמוֹ "וְחֹלִי", וְהַוָּ"ו יְתֵרָה, כְּמוֹ וָי"ו שֶׁל "חַיְתוֹ יָעַר":

גם. ביום שהוא אור לא יאכל כי אם בחשך והענין מרוב עסקיו ועמלו לקבץ ממון לא יאכל עד בוא הלילה והוא מלא כעס וחלי הנפש שהוא הפחד:

גם כל ימיו. גם זאת היה בו אשר כל ימיו היה מוטרד בעסקיו ולא היה לו פנאי לאכול ביום, ולא אכל עד כי בא חשכת הלילה:

וכעס הרבה. היה מלא מהרבה כעס הבא מרוב העסק, כי אי אפשר שיהיה הכל לפי רצונו הואיל ומרובים היו:

וחליו. היה מלא מהחלי הבא מהרבה כעס, ובזה יצא הקצף והראה לרבים:

וקצף. הוא הראות הכעס אל החוץ:

וחליו. הוי״ו נוספת כוי״ו וחיתו ארץ.