קֹהֶלֶת ג׳ · י״א

יָפֶה בְעִתּוֹ. בְּעֵת הַטּוֹבָה, יָפֶה הוּא לָבֹא תַשְׁלוּם שְׂכַר מַעֲשֵׂה הַטּוֹב, וּבְעֵת הָרָעָה, רְאוּיָה הִיא לְתַשְׁלוּם מַעֲשֵׂה הָרָע:

גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם וְגוֹ'. גַּם אֶת־חָכְמַת הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלֵב הַבְּרִיּוֹת, לֹא נָתַן הַכֹּל בְּלֵב כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא זֶה קְצַת וְזֶה קְצַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדַעַת אוֹתוֹ, וְלֹא יֵדַע אֶת־עֵת פְּקֻדָּתוֹ, וּבַמֶּה יִכָּשֵׁל, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לֵב לָשׁוּב, שֶׁיִּדְאַג וְיֹאמַר: "הַיּוֹם אוֹ מָחָר אָמוּת". וּלְכַךְ, כָּתוּב כַּאן "הָעֹלָם" חָסֵר, לְשׁוֹן הָעֲלָמָה, שֶׁאִם יֵדַע הָאָדָם יוֹם מִיתָתוֹ קְרוֹבָה, לֹא יִבְנֶה בַיִת וְלֹא יִטַּע כֶּרֶם. לְכַךְ הוּא אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ; זֶה שֶׁיֵּשׁ עֵת לְמִיתָה, דָּבָר יָפֶה הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הָאָדָם לוֹמַר: "שֶׁמָּא עֲדַיִן עֵת מִיתָתִי רָחוֹק", וּבוֹנֶה בַיִת וְנוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְזוּ יָפָה, שֶׁנֶּעְלַם מִן הַבְּרִיּוֹת:

את הכל. הכרתי שהכל עשה האלהים יפה בעתו המות בעת הזוקן וכל דבר בעתו על פי מתכונת החכמה העליונ' ומלת עולם בכל המקרא לא מצאנוה כי אם על זמן ונצח וכן אלהי עולם ה' כמו אלהי נצח או אלהי קדם וכן ומתחת זרועות עולם, וענין גם את העולם נתן בלבם שבני אדם מתעסקי' כאילו יחיו לעולם ובעבור התעסקם לא יבינו מעשה האלהים מראש ועד סוף ויש מפרשים כי זה העולם כמו שהוא בלשון קדמונינו ז"ל והענין תאות העולם:

את הכל. כל מה שברא ועשה הקדוש ברוך הוא בעולמו הכל יפה, אבל להשתמש בהם בעתם המיוחד להם לא בעת זולת עת:

גם את העולם. גם כל דרכי העולם ותועלותיו נתן בלב בני אדם להבינם עד תכליתו אם יעמיקו בהשכל רב:

מבלי. רוצה לומר מלבד זאת אשר לא מצא האדם די חכמה לדעת ולהבין את המעשה וגו׳:

מראש ועד סוף. אף אם אמנם יכול הוא להשיג מה מהם, מכל מקום לא ישכיל הכל עד התכלית:

מבלי. ענינו כמו מלבד: