כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חׇכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱסֹ֣ף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו. לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, "כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא":

נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. לֵב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּכְסוּת נְקִיָּה:

וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן. מִנְהָג וּדְאָגָה לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס וְלָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת־מָרְדְּכַי עַל־בֵּית הָמָן":

גַּם־זֶה. אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּתְּנוּ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם עֲמֵלִים וְאַחֵר נוֹטֵל:

כי לאדם. יש אדם שהוא טוב לפני האלהים ולא נתן לו עמל רק נתן לו חכמה ודעת ושמחה בממון אחר שייגע בו כענין יכין וצדיק ילבש או יהיה פי׳ שמחתו שמחו בחלקו אם רב אם מעט:

ולחוטא. נתן עסק להתעסק לאסוף ממון ויתננו בסוף לאדם שהוא טוב לפני האלהים והנה נמצא המתעסק בקבוץ ממון כמתעסק בהבל ורעות רוח:

שטוב לפניו. לפני האלהים הנזכר בענין, ורוצה לומר למי שמעשיו רצוים לפני האלהים:

נתן חכמה ודעת. לעשות בחייו צדקה וחסד:

ושמחה. לאכול ולשתות כאות נפשו:

ולחוטא. אבל לחוטא נתן בלבו ענין וחשק לאסוף הון רב למען יהיה משומר לאדם צדיק שהוא יקח הכל:

גם זה הבל. רוצה לומר אף שבא ההון שקבץ ליד אדם צדיק, עם כל זה גם זה הבל, כי יותר היה לו תועלת אם היה עושה בו צדקה וחסד בעצמו מרצונו:

ורעות רוח. על כי נלקח ממנו בעל כרחו שלא בטובתו נגד רצונו:

ורעות רוח. שבר רצון: