כִּי מִי יֹאכַל וְגוֹ'. לָמָּה לֹא אֶשְׂמַח בְּחֶלְקִי, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? מִי רָאוּי לֶאֱכֹל אֶת־יְגִיעִי, וּמִי יְמַהֵר לְבָלְעָהּ מִבַּלְעָדָי?:
חוּץ מִמֶּנִּי. מִבַּלְעָדָי. זוּ מִדַּת הָרְשָׁעִים הִיא, שֶׁאוֹסְפִים לְצֹרֶךְ הָאֲחֵרִים:
כי. זה תימה למה לא יחשוב העמל לקבץ ממון ולא יאכל כל מה שיתאוה כי מי יאכל ממונו לבד ממנו והענין היש מי שהוא ראוי לאכול אותו כמוני וידוע כי האומר לבד מזה עניניו הבל ודבר זה לבדו יצא מן הכלל וכן ענין חוץ ואין כלשון הזה במקרא כי אם בדברי הקדמונים מעתיקי המצות ז״ל ויחוש הוא למהר לכל תאותו כמו מהרה חושה:
כי מי יאכל. מוסב למעלה לומר כי מיד האלהים היא לחשוב כן, ולומר כי מי ראוי לאכול משלי ומי הוא חוץ ממני ראוי לחשוב בשלי שלא ילך לאבוד ולמהר להנות ממנו:
יחוש. הוא מלשון חשש הידוע בדברי רז״ל:
ומי יחוש. ר״ל ומי ירגיש.
