קֹהֶלֶת י״ב · ט׳

וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם. וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִכְתַּב בְּסֵפֶר זֶה. הָיָה קֹהֶלֶת חָכָם:

וְאִזֵּן. עָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה, כְּקֻפָּה זוּ שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם לֶאֱחוֹז בָּהּ, וּבָא וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, שֶׁתִּקֵּן עֵירוּבִין לִסְיָג שְׁמִירַת שַׁבָּת, וּנְטִילַת יָדַיִם סְיָג לְטָהָרָה, וְגָזַר עַל הַשְּׁנִיּוֹת סְיָג לָעֲרָיוֹת:

ויותר. עוד יתמיד כמו עוד טומאתו בו:

ואזן. שירים או חבור מאזני החכמה או הוא מן אזנים כענין השמיע:

וחקר. הוא דרכים לעם לחקור בהם החכמ׳ ויהי׳ פועל יוצא לשנים פעולים:

תקן משלים הרבה. וידבר שלשת אלפים משל:

ויותר וגו׳. יותר ממה שהיה קהלת חכם בעצמו, עוד היה בו מעלה יתרה, כי למד דעת את העם והיה מחכים את אחרים:

ואזן. היה מאזין להם דברי חכמה, כי היה לו לשון למודים להבין לזולת:

וחקר. הורה דרכים לעם לחקור בהם החכמה:

תקן. עשה וחבר משלים הרבה, כמו שנאמר וידבר שלשת אלפים משל:

ואזן. מלשון האזנה ושמיעה כמו האזינו השמים (שם לב א) והוא מלשון אוזן:

תיקן. עשה וחבר:

ויותר. ר״ל והשאר וכמוהו ואת היותר החרמנו.